סילביה (סילבי) סולומונוביץ’

כ”ו באב תרפ”א – ט”ז בסיון תשס”ו
30.8.1921 – 12.6.2006

בת זוג לבן ציון. אם לברכה, רפי ורענן. ממייסדי שמיר.

נולדה ביאסי שברומניה בכ”ו באב תרפ”א, 30.8.1921,

נפטרה בט”ז בסיון תשס”ו, 12.6.2006.

קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

סילווי נולדה ביאסי שברומניה למשפחת פרץ, ועברה את התקופה הקשה של המלחמה כשהגרמנים החרימו את ביתם והם נאלצו לגור במרתף הבית במשך כל התקופה. אביה נרצח בפוגרום הרכבת ביאסי וסילווי נותרה ללא אב, חייה עם אמה ואחותה הקטנה.

יאסי הייתה עיר גבול וספגה הפגזות משני הצדדים – מהרוסים ומהגרמנים. סילווי עבדה כאחות חדר ניתוח בבית החולים היהודי בבעיר. הגרמנים העריכו את עבודתן של האחיות ולפיכך דאגו להן למזון, דבר שלא היה בנמצא באותם ימים. לאחר גירוש הגרמנים הספיקה סילווי עוד ללמוד באוניברסיטה ברומניה, שם למדה ספרות צרפתית של ימי הביניים, לטינית ועוד. בזכות כשרונה לשפות גם קיבלה מלגה להמשך לימודי שפות.

סילווי הגיעה לשמיר מיד אחרי המלחמה, עם אמה ואחותה. ההסתגלות לעבודה הפיזית הקשה בקיבוץ הכבידה עליה מאד. החלטנו להקים משפחה ודאגנו לילדים ככל יכולתנו. סילווי למדה ממני את מקצוע הסנדלרות והשקיעה בו את מרצה עד יומה האחרון במסירות ובידע רב.

מתוך סקרנות אין סופית למדה במכללת תל-חי אנגלית, ערבית וציור, והתמידה בכך עד סוף ימיה. הציור היה אהבת חייה ויכולים אנו להתגאות בכישרונה וביכולותיה הרבות. בשנותיה האחרונות בילתה הרבה בבית ותיקי הגליל ושם התמידה למשוך בעט ולצייר בגוונים שקטים שהלמו את אופייה. מוריה שיבחו אותה ללא הרף.

היא הייתה נאמנה למשפחה, ובטיפולים הרבים בי בתקופות הרבות שבהן שהינו יחד בבית החולים, באשפוזים שונים, תמיד עמדה לצדי מרות הקשיים האישיים שלה.

סילווי – אחרי 56 שנים משותפות יהיה לנו קשה מאד להמשיך את החיים בלעדיך. היית רעיה ואמא טובה. יחד הקמנו משפחה ונולדו ברכה, רפי ורענן. הלכת מאתנו, סילווי יקרה, סיימת את חייך הארוכים כשאת יושבת לצדי, כך פתאום…. איבדתי רעיה אוהבת ותומכת ויהיה לכולנו קשה לחיות בלעדיך.

יהי זכרך ברוך!

בן ציון