ט”ז באלול תש”ו – כ”ג בניסן תשכ”ו
11.9.1946 – 13.6.1974
עדנה מור לבית אבני.
בת ליולי ומאיר, אחות לדורית, תרצה ונעמה, חברת קבוצת “רימון”.
נולדה בשמיר בט”ז באלול תש”ו, 11.9.1946.
נרצחה בידי מחבלים בעת עבודתה בשמיר בכ”ג בניסן תשכ”ו, 13.6.1974.
בת 28 בהירצחה.
כשנולדה להם בתם הבכורה קראו לה יולי ומאיר בשם ע ד נ ה.
האם השם הוא שקבע את דמותה? כי הייתה הילדה לסמל העדנה, והייתה לנערה מלאת נועם, והפכה לאשה כלילת חן.
גדלה עדנה בין חבריה לקבוצת “רימון”, שקטה ועצורה, הולכת עם כולם ובכל זאת במשעולה היא, בחפשה את הביטוי המיוחד לה במלאכה ואומנות, מצרפת את קולה הערב לשירה.
עם היותה נעימת הליכות וידידותית, ידעה לשמור על פרטיותה גם בתוך הקבוצה, ומהר מאד בנתה לה את פינתה ומשפחתה; ואף הרחיקה בחיפושיה אחר הפרטיות עת יצאה – עם יעקב ורביב בנם – לשנת חופש מהקיבוץ. משבחרו לשוב לקיבוץ, חזרה שלווה ונעימה כשהייתה, אך בשלה ושלמה יותר. בתבונת כפיה ונועם הליכותיה התחבבה על כל מי שבא במחיצתה, בעבודה ובחברה כאחת.
בת מסורה להוריה, חברה בכירה ואוהבת לדורית, תרצה ונעמה אחיותיה. עדנה, שחיבבה את ההנאות הקטנות של החיים – ספר טוב, שירה טובה, סרט, בגדים יפים ובילוי; עדנה, שנראתה כל כך מאושרת באהבתה ואמהותה – פתיל חייה נקפד בצורה כה חסרת שחר. היא, שמעולם לא פגעה באיש, נקטלה בדם קר!
נמצה את היתרון היחיד הניתן לנקטפים בצעירותם: נזכרנה תמיד כפי שהייתה, צעירה ונאה.
