עמיר גלילי

י”ג בתשרי תש”ד – א’ באב תשמ”ג
12.10.1943 – 12.7.1983

בנם של שושנה ויוסף, אח לחיה ונטע, חבר בקבוצת “סלע”.

נולד בשמיר בי”ג בתשרי תש”ד, 12.10.1943.

נפל במלחמת לבנון, ב-א’ באב תשמ”ג, 12.7.1983.

בן 40 בנופלו.

קבור בחלקה הצבאית בטבעון.

עמיר, בנם בכורם של שושנה ויוסף גלילי, גדל כילד חמד, נער מסביר פנים, וכאחד מבני קבוצת “סלע”, חבורה שובבנית.

במוסד החינוכי “גליל עליון” בעמק החולה הוא בגר והשתלב בלימודים ובעבודה. משחר נעוריו גילה נטייה מיוחדת למוסיקה. הכלי המוסיקלי הראשון שלו היה החליל. בהמשך שימשו אותו המנדולינה, הכינור והאקורדיון. לבסוף התמכר לגיטרה שליוותה אותו לאורך כל הדרך – עד יום נופלו במלחמת לבנון.

רגש מיוחד גילה עמיר כלפי בעלי חיים. בצעירותו הצטרף לענף הבקר ועבד בו כל זמן היותו בקיבוץ. בהגיע תור גיוסו לצה”ל ביקש להתגייס לסיירת גולני. הוא עבר בהצלחה את שלבי האימון המפרך, ובתום הטירונות השתתף בקרב נוקייב, במזרח הכנרת, שבו נפצע. לאחר שסיים קורס קצינים הופקד על יחידת חבלה בגולני.

הגורל היכה בו, באביו ובשתי אחיותיו, כששושנה אמו נרצחה בהתקפת המחבלים על קיבוץ שמיר ב-1974.

בשנים האחרונות השתקע בטבעון עם רעייתו רחל וילדיהם גיורא, אילת ובועז. מזגו הנוח והנגינה בגיטרה עזרו לו להשתלב בנוף החברתי והתרבותי של הסביבה.

עמיר השתתף במלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. מגולני הועבר לחיל ההנדסה והתבקש להחליף את מפקד הפלוגה שיצא אז להשתלמות בארצות הברית. עמיר התייצב בראש הפלוגה בצאתה למלחמת לבנון.

עמיר, כולו אהבה לטבע, ליופי ולחיים, נפל במלחמה אותה שנא, ב-12.7.1983.

לזכר עמיר

עתה,

נותרו רק הדמעות,

האדמה אספה אותו

אליה.

מוצק כסלע,

תמיר כארז,

נותרו רק הדמעות

והכאב,

ונגינת גיטרה

לזיכרון.

ליופי שחלף

לתקווה שנגוזה,

נותרו רק הדמעות,

נותרו לילות

טרופי שינה,

וזיכרונות ורבים כאש,

נגדע אילן בדמי ימיו,

נמוגו המילים.

דודי פאליקמן

כפר ויתקין