פישל בלוצרקובסקי

כ”ט באדר תרע”ט – י’ באדר תשנ”א 
31.3.1919 – 24.2.1991 

בן זוג לבלה, אב למירה. ממייסדי שמיר.

נולד בקישיניוב שברומניה בכ”ט באדר תרע”ט, 31.3.1919,

נפטר ב-י’ באדר תשנ”א, 24.2.1991.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

פישל, איש העבודה והשלום, מת מות צדיקים בשנתו, והוא צעיר בן 72.

פישל נולד בקישיניוב וגדל בבית ציוני חם, מלא בצהלתם של ששה אחים ואחות. בבית ספג אהבת אדם ואהבת בעלי חיים – העוף, הדג וכל הולכי על ארבע. הוא עלה ארצה ב-1939 והצטרף לקיבוץ “יסעור” ששכן במגדיאל. מיד לאחר האיחוד עם שמיר החל בהכנת ענף הרפת לעלייה לברגיאת, וזה היה הענף שטיפח – תוך התמסרות ללא גבול – בשמיר, בגליל ובגולן, ובו התמיד עד אחרון ימיו.

הרבה לפני שלימודיה הרפואה קיבלו לגיטימציה בקיבוץ, השלים פישל אוניברסיטה ברפואת בעלי חיים בדרכו שלו: לימוד עצמי, התנסות ובעיקר עבודה שקדנית ומתמידה. לא אחד בלבד מהווטרינרים המדופלמים סמכו על מומחיותו, ושמו הלך לפניו בקהילת הבוקרים באזור ובארץ. פעולתו הברוכה בענף ובארגון זיכתה אותו בהוקרה ובתארים “חקלאי מצטיין” ו”יקיר הגליל”. אך דומה שההכרה החשובה בעיניו הייתה הכרת הטובה של הילדים והחברים שנעזרו בו להצלת חיי כלביהם, חתוליהם ושאר חיות מחמד – עזרה שהגיש בנפש חפצה ביום ובלילה. גאוותו הייתה גם על שובך היונים ההומות שהקים ליד ביתו.

פישל התאפיין בדרכי השלום, החברות והרגישות הן במישור הקיבוצי, בפעילותו בוועדות ובמזכירות, והן – ובעיקר – ביחסיו עם חברים, ילדים וצעירים שאיתם מצא שפה משותפת, בלי “לוותר” להם בעניינים המקודשים בעיניו – ציונות, חקלאות ועבודה. צעירי ענף הבקר נמשכו אליו והושפעו על ידו, והיו הולכים אך חוזרים, לא מעט בזכותו.

ומעל לכל – פישל ומשפחתו. אהבה ודאגה לבלה רעייתו; טיפול מסור באביו הקשיש ובאמה הזקנה של בלה; אהבה ורוך למירה בתו יחידתו, לדניס ולנכדיו הרכים; קשריו ההדוקים עם אחיו ומשפחותיהם. לכולם היה משענת ומקור גאווה.

דמותו תשמר בלב כולנו – המשפחה, הקיבוץ ומוקירי זכרו הרבים.

יהי זכרו ברוך!