פרידה שילוח

י”ט בניסן תרע”ה, – כ”א באייר תשס”ז 
3.4.1915 – 9.5.2007 

בת זוג ליונתן. אם לדן, עפרה, רענן ואמנון. ממייסדי הקיבוץ.

נולדה ברומניה בי”ט בניסן תרע”ה, 3.4.1915,

נפטרה בכ”א באייר תשס”ז, 9.5.2007.

קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

פרידה נולדה ברומניה ב-1915 למשפחת קצפ, ועלתה ארצה ב-1936, ישר לקיבוץ שמיר בתחנות חייו הראשונות. כמו רוב הנשים בנות דורה עבדה במטבח, במחסן הילדים, בחינוך ושוב במטבח כמחסנאית. שנים רבות הייתה אופת העוגות של הקיבוץ, וכולנו גדלנו על “עוגות פרידה”. הן היו מקור להנאה גדולה וגם לבדיחות הדעת, ורובנו היינו מכורים ל”דיקטים” – אותן שכבות ופל שביניהן מילוי שוקולד או דבש עם בוטנים (מיוחד לפורים). נראה לי שיש לה חלק מרכזי בעיצוב טעמו של הדור השני בשמיר.

כמו חברים אחרים מילאה גם פרידה, מחוץ לשעות העבודה, תפקידים שונים בשמיר: סידור עבודה, ועדות המשק, הביטחון, החינוך ועוד. עם יונתן הקימה משפחה ונולדו להם דן, עפרה, רענן ואמנון. היא זכתה לראות את נכדיה גדלים בקיבוץ ומחוץ לו, ואף נינים שנולדו לה. היא גילתה דאגה ומסירות למשפחתה הרחבה, ועם לכתה נשארת מאחורי ומאחורי יונתן משפחה ענפה בקיבוץ, ויש ממשיכי דרך.

פרידה לא הייתה אשת מילים או תיאוריות גדולות. היא הייתה בראש ובראשונה אשת עבודה, ובכל מקום שבו עבדה השקיעה את כוחה ומרצה. זכתה – ומקום העבודה האחרון שלה אפשר לה להמשיך לעשות את מה שאהבה ולאפות את רוב צרכי הקיבוץ בתחום העוגות והעוגיות. היא המשיכה בכך עד לגיל מבוגר מאד, ופרשה כשלא היה בכוחה להמשיך.

פרידה ניחנה בהומור רב, גם אם יבש במקצת. כשהייתי מביא לה פרי מהפרדס, כשהייתה מחסנאית, הייתה קבלת הפנים הקבועה: “אין כמוך, וטוב שאין”. שנותיה האחרונות היו שנות דעיכה, אך אנו נזכור אותה במלוא אונה, כאשת עבודה, אם משפחה, מפקדת עמדה וחלק מדור הענקים שהקים את המקום היפה והטוב הזה.

יהי זכרה ברוך!