צבי (גרישה) כהן

כ”ב בשבט תרע”ט – י”ד באדר תשכ”ט 
23.1.1919 – 4.3.1969 

בן זוג לליובה, אב לגילה, שלמה ויחיאל. ממייסדי שמיר.

נולד ברומניה בכ”ב בשבט תרע”ט, 23.1.1919,

נפטר בי”ד באדר תשכ”ט, 4.3.1969.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

צבי הלך עמנו במשך שלושים שנה, מאז הגיע לארץ כמעפיל ב-1939 ועד ליום מותו, ועסק בעשייה הקיבוצית ביסודיות ובאהבה.

כמחסנאי, כמרכז הסיקול, כרכז משק וכפרדסן – תמיד השקיע את תבונת כפיו, את שכלו הבהיר ואת מרצו הרב בכל אשר עשה.

יהי זכרו ברוך!

על אבא

קווים כלליים ותאריכים יספקו מושג חשוב אבל מוגבל על אישיותו. שיחה חטופה עם בני משפחה, קרובים, מכרים ומוקירים תבהיר נקודה זאת.

רוב חייו הוקדשו והיו למאבק: מאבק על קיומו הכלכלי של בית הוריו עוד בהיותו נער צעיר. מאבק על העלייה ארצה. שנות המאבק בארץ על יצירת יש מאין בחבל ארץ נידח, ושנים ארוכות של מאבק על קיום אותו בית, אותה יצירה שרק טבעי היה בה שלב הקמת המשפחה במשותף עם ליובה אמנו. כל שלב בחייו היה מעין פרק בהגשמה עצמית המשולבת באופן מופלא בוויתור למען הנתינה לכלל הקיבוצי והמשפחתי. אותו שילוב הנראה כה נדיר במציאות חיינו היום, הוא הוא הכח המניע ביצירת בית משפחתי, קיבוצי ולאומי.

מה נורא שליבו החם, שריקתו המסולסלת, חריצותו הבלתי נלאית, צניעות וחוש ההומור של אבא נדמו עת היה בשיא חיוניותו.

גילה, שלמה ויחי