צולו (בצלאל) פלדמן

17.10.1915 – 11.3.1998

בן זוג לאדית, אב אברהם, בתיה, יוחאי ודקלה. ממייסדי שמיר.

נולד באקרמן שברומניה ב-17.10.1915,

נפטר ב-11.3.1998.

קבור בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

צולו נולד באקרמן שברומניה ב-17.10.1915. תחילה היה חבר בתנועת הנוער “גורדוניה”, שמטעמה היה מ-1932 חבר בתנועת “החלוץ”. ב-1934 הצטרף ל”השומר הצעיר”, עלה לארץ ב-1936 והצטרף לקיבוץ שבו חי עד יום מותו.

בראשית דרכו בקיבוץ עבד צולו בנמל חיפה ובמפעל “נעמן”. כאיש עקונות ומגשים של דרכו הרעיונית התנדב בימי מלחמת העולם השנייה למשמר החופים שפעל במסגרת משטרת היישובים העבריים, ומשם המשיך לפל”ים, שבו עבר קורס מפקדי סירות. ב-1945, בעת הובלת מעפילים, נחתה ספינתו “ברל כצנלסון” בחוף שפיים, ונתפסה על ידי הבריטים. הוא ואנשיו נכלאו למשך חצי שנה בכלא לטרון. לאחר שהשתחרר עבר קורס חובלים וסייע ל”מוסד לעלייה ב'” באיטליה, כשהוא מלווה אניות מעפילים. האנייה שהיה מפקדה הייתה “טירת צבי”.

ב-1949 חזר צולו לקיבוץ, נישא לאדית ונולדו להם אברהם, בתיה, דקלה ויוחאי. הוע עבד כמה שנים בגידולי השדה, ואחר כך שנים רבות במדגה. כאיש גדל מידות היו בו שילוב של כח פיזי עם רגישות ומיומנות של עשייה, מול מידת רוך הלב שבו. הייתה בו חדוות עבודה, והוא היה איש חברה שאהב חברה, שירה, בדיחות ובדיחות הדעת.

צולו היה ספוג תרבות רוסית, שעלייה גדל, יחד עם היותו ציוני בעל הכרה. כשהיה המקשר של גרעין “תיר”, תפקיד שממנו נהנה מאד, באו לביטוי הקשר החברתי ושמחת היצירה שלו. לאחר תאונה שקרתה לו במטע חל מפנה במצבו הבריאותי. עם נפילת בנו אברהם שחה קומתו ומרירות נוספה לחייו.

עד ליומו האחרון העסיק צולו את עצמו בענייני הקיבוץ ועקרונותיו, ולא שבע נחת מ”הרוח החדשה שהחלה לפעם בו”, שלדעתו “מהווה היא סטייה ופוגמת בחזון הקיבוץ” כפי שדגל בו ושבו האמין.

יהי זכרו ברוך!