י’ בתשרי תרע”ז – א’ בטבת תשמ”ז
7.10.1916 – 7.1.1987
בת זוג לחיים, אם לאיתן וניצה. ממייסדי שמיר.
נולדה בגורזיט שבליטא ב-י’ בתשרי תרע”ז, 7.10.1916,
נפטרה ב-א’ בטבת תשמ”ז, 7.1.1987.
קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
ציפ לבית גורין נולדה בעיירה גורזיט שבליטא, שם גדלה וספגה מערכי תרבותה של יהדות שורשית זו, ואף מפרי החינוך של תנועת “השומר הצעיר”. היא עלתה לארץ ב-1938, ובשואה הושמדו רבים מבני משפחתה. היא גרה ועבדה בירושלים.
ב-1942 החליטה להצטרף לקיבוץ, והופנתה אלינו. לא קלה הייתה השתלבותה בשמיר, בתנאים הקשים של קיבוץ צעיר בהתיישבות חלוצית. היא התנסתה בעבודות שונות, נאבקת לגבור על מגבלותיה הפיזיות. מה שעמדו לה היו קודם כל תבונתה, חריצותה וכח רצונה להחזיק מעמד, לתרום, ולא רק בשטח העבודה. היא תרמה בפעילותה בוועדות בשטחי החברה והבריאות, והשקיעה מחשבה בגיבוש דפוסים ונהלים בוועדת החברים, מתוך יחס של הבנה לצרכי הפרט ומניעת הפער המופרז ושחרור החבר מתלות במוסדות.
ציפ הקימה עם חיים משפחה שקטה והרמונית, ונולדו ילדיהם איתן וניצה. חינוך הילדים היה למרכז החיים, והיא שוב השכילה בנחישות ובתבונה האופייניות לה להתמודד עם הקשיים שהחיים זימנו לה. אושר רב גרמו לה נכדיה האהובים.
ציפ ידעה לטפח יחסי שכנות טובים וידידות קרובה עם כמה חברות, ששיחותיה עמן שפעו ידידות וחכמת חיים. חשוב היה לה מאד להתמצא הנעשה בקיבוץ, בארץ ובעולם. בשנים האחרונות, בגבור סבלה ומגבלותיה הפיזיות, ובעיקר בכהות מאור עיניה, לא עמד לה כוחה עוד. היא, שרגילה הייתה שנים לתת, לא השלימה עם המצב שבו ראתה את עצמה תלויה ונתמכת. גם אם המשפחה, חבריה הקרובים והקיבוץ עמדו לימינה – היא דחתה כל עזרה, שקעה בעצב עמוק והסתגרה בתוך תוכה עד כלות.
יחד עם חיים, איתן ואיריס, ניצה ויאיר והנכדים נשמור את זכרה.
