ג’ באייר תרפ”ב – כ”ח בכסלו תשס”ד
1.5.1922 – 22.12.2003
בת זוג בנישואים ראשונים למיליא, ובנישואים שניים לווּמי. אם לאמרי, לרחל ולבני. ממייסדי שמיר.
נולדה בבלצי שבבסרביה ב-ג’ באייר תרפ”ב, 1.5.1922,
נפטרה בכ”ח בכסלו תשס”ד, 22.12.2003.
קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
דוני נולדה בעיירה בלצי שבבסרביה, רומניה, כבת יחידה לאמה רחל לבית אברבוך ולאביה שמואל דוליצקי. היא הייתה בת אהובה להורים בני המעמד הבינוני שהשקיעו בה כמיטב יכולתם ונתנו לה בית חם ועוטף. בהיותה ילדה קטנה עברה המשפחה לבוקרשט הבירה, בה חייה דוני עד לעלייתה לארץ ב-1940.
הוריה היו משכילים, ציונים פעילים ששמרו על מסורת יהודית, בעיקר באמצעות המשפחה הרחבה שאליה נסעו בחגים. ביתם היה בית ועד לפעילים ציונים. מגיל 15 הייתה דוני חברה בתנועת “השומר הצעיר” ומילאה תפקידי הדרכה והנהגה בקן השומרי, ב”קיבוץ רשפים” שאליו השתייכה.
בהיותה בת 16 התייתמה מאביה, שנפטר ממחלה. דוני נשארה לבד עם אמה, שאליה הייתה קשורה מאד. בגיל 18 עלתה ארצה בעלייה בלתי לגאלית. מאחר שכספן לא הספיק לקניית סרטיפיקט גם לאם, נאלצה האם לעלות כעבור שנתיים, גם היא באופן לא לגאלי, על האנייה “סטרומה”. דוני חיכתה בקוצר רוח למפגש עם אמה, אך הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה וה”סטרומה” נפגעה בדרכה ארצה מטיל ימי וכמעט כל נוסעיה טבעו.
דוני נשארה יתומה משני הוריה. היא חייתה בתל אביב ולמדה להיות גננת בסמינר לווינסקי. זמן קצר לאחר מכן נישאה למיליא שפכנר, שאתו הגיעה לשמיר. ב-1945 נולד בנם אמרי, שבהיותו כבן שנה חלה בפוליו וסבל משיתוק בפניו. דוני עברה עם אמרי שנים קשות של התמודדות עם המחלה, ניתוחים רבים וסבל רב.
חיי הנישואים עם מיליא לא צלחו. דוני נישאה בשנית לוומי (אברהם) וולפסון, וחייתה אתו בשמיר כל חייה. נולדו להם רחל ובני, ולאחר מכן אמצו להם כבן את יוסף (יורק’ה) גרינבלט. דוני הייתה גננת בשמיר כעשר שנים, שבאמצען נסעה לשנה לשליחות מטעם התנועה בפריז. לאחר מכן הייתה ארבעים שנה מנהלת החשבונות הראשית של שמיר. שנים רבות הייתה בוועדת המשק, וכן בוועדות החינוך והתרבות, וחברת מזכירות.
במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, נפל יורק’ה מהפגזה סורית. ב-1972 נפטר אמרי ממחלה קשה, וביולי 1984 נפל בני כטייס קרב במהלך טיסת אימונים. דוני התמודדה עם השכול, הכאב והצער בצורה מרשימה. היאהמשיכה לעבוד ולקיים בית חם ואוהב למשפחה המתרחבת, קיבלה אליה כבת את צביה, אשתו של אמרי, והייתה סבתא יוצאת מן הכלל ליריב, בנו של אמרי, ולילדיו, לארבעת נכדיה מרחלי ויוסי גזית, ולילדיה של צביה מאריה, בעלה השני. כן גידלה כבן את ליאור אפלבאום. דוני אהבה אנשים, ורבים רבים היו ידידיה בקיבוץ ומחוץ לו, מכל שכבות הגיל. רבים זכו לקבל ממנה מתנות ותשומת לב. ועם זאת, הייתה אשת קצוות וידעה גם לנטור איבה.
דוני הייתה אשה משכילה מאד ודעתנית, אשת העולם הרחב. קוראת כל ספר שיצא לאור בעברית, וכן ספרים באנגלית וצרפתית, דוברת חמש שפות לפחות ופותרת תשבצים “כרונית”. אשת תרבות מעמיקה ורחבת אופקים. באהבתה לאנשים אימצה לביתה במשך שנים אנשים שונים שהגיעו לשמיר, אם במסגרת נח”ל, אם בחברות נוער ואם כמתנדבים, ושמרה אתם על קשרים לאורך שנים.
דוני אהבה פרחים בכל ליבה, וכל השנים גידלה סביב ביתה גינה לתפארת והייתה בעלת ידע נרחב בנושא הגינון. חייה בקיבוץ לא היו קלים, והיא נאלצה להתפשר לא פעם מול אמונתו הגדולה של וומי בקיבוץ בכלל ובשמיר בפרט. עם זאת הייתה מעורבת לאורך שנים בתחומים המשקיים, והיה לה אכפת וחשוב מכל המתרחש בקיבוץ.
יהי זכרה ברוך!
