רוזה יואלי (לבית גרינבלט)

כ”ג בתשרי תרע”ז – כ”ט באלול תשנ”א 
20.9.1916 – 6.9.1991 

בת זוג לניסן, אם לשולמית ויואל. ממייסדי שמיר.

נולדה בבלצי שברומניה בכ”ג בתשרי תרע”ז, 20.9.1916,

נפטרה בכ”ט באלול תשנ”א, 6.9.1991.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

רוזה,

נאספים אנו כאן ליד קברך, להשמיע דברי פרידה אחרונים ועם בני משפחתך, קרוביך וחברי הקיבוץ – לטמון אותך ברגבי אפרנו.

צר לנו כי נפל בגורלך סבל כה רב, וימים רבים שכבת על ערש דווי. עתה נגאלת מייסוריך. חתמת את שנת תשנ”א ואל תשנ”ב לא הגעת. היום את נאספת אל הזיכרונות. לזכור כי היית עמנו כאן בביתנו הקיבוצי. לזכור כי אדם חי חדל מן העולם.

רוזה נולדה בבלצי ב-20.9.1916, לרבקה והירש גרינבלט. בגיל צעיר הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר” וב-1939 עלתה ארצה באניית המעפילים “קולורדו” והצטרפה לקיבוץ “עמל”. ב-1942 הצטרפה לניסן בקיבוץ שמיר, והייתה חברת קיבוץ כחמישים שנה. היא הייתה פעילה לאורך השנים בשדה התרבות, ועבדה כתופרת וכסנדלרית. היה לה קול אלט מיוחד, והיא שרה במקהלת שמיר. בפסח נהגה לשיר את “מעשה ברבי אליעזר”.

ב-1960 יצאו ניסן ורוזה עם ילדיהם שולמית ויואל לשליחות ציונית בקובה. הם התערו בחיי הקהילה היהודית שם ותרמו רבות לקהילה. הייתה זו תקופה יפה לכל המשפחה, והחזרה משם לא הייתה קלה כלל וכלל. תמיד יכולת לשמוע מרוזה בגעגועים סיפורים מלאי נוסטלגיה מתקופה זו.

רוזה אהבה את המילה הכתובה. בשנים האחרונות הייתה אחראית על חדר הקריאה במועדון, והגישה לכל אחד את העיתון החביב עליו. את העיתונים שנותרו בסוף היום דאגה להעביר אישית למעוניינים. לעתים ראית אותה גם ביום המחרת, מציעה לך את העיתון של אתמול. עוד לפני שנה הייתה באה למרכז הלימודי לבקש את חוברות “החינוך המשותף”.

בשנים האחרונות גברו עליה מחלותיה וחייה נעשו קשים, והיא וניסן התכנסו פנימה.

לניסן, שולמית, יואל, אסתי והנכדים, ולכל בני המשפחה – תנחומים.

יהי זכרה ברוך!

סימה יגר