כ”ט אייר תרע”ט – ד אדר תשמ”ה
29.5.1919 – 25.2.1985
בת זוג ליוסף, אם ליצחק ועינה. ממייסדי שמיר.
נולדה בטרגו-אוקנה שברומניה ב-29.5.1919,
נפטרה ב-25.2.1985.
קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
רוזיקה לבית אייזנפרץ, הנפש הטובה, הגיעה אלינו מעיירה קטנה בשם טרגו-אוקנה ברומניה, בה נולדה ב-1919 כבת שלישית מחמישה ילדים, למשפחה חמה, אוהבת ודואגת. בסוף מלחמת העולם השנייה, שאת תלאותיה עברה עם משפחתה, נפטרו הוריה בזה אחר זה. היא עלתה ארצה והצטרפה לשמיר.
רוזיקה עבדה שנים במטבח, בתנאים הקשים של ראשית, והתמסרה במיוחד לבישול מנות הדיאטה המיוחדות, תוך דאגה לכל אחד ואחד. היא עבדה בחינוך בגיל הרך תוך מסירות ללא גבול, ובשנים האחרונות עבדה במכוורת, שם התמידה גם כשבריאותה – שמעולם לא הייתה משופרת – התדרדרה מאד.
רוזיקה הייתה אדם מיוחד במינו, בנכונותה לעזור לזולת, במעשה קטן יום-יומי, בהסברת פנים, בחיוך. זו הייתה דרכה גם במילוי תפקידים כמו חלוקת נעליים לכל הקיבוץ – תפקיד שמילאה במשך יותר מעשר שנים בתנאים קשים ביותר. שכנים וידידים נהנו מעוגות ומרקחות פרי ידיה, שאותן נהגה להביא בכל הזדמנות של חג או אירוע משפחתי. במשך 35 שנים (!!) זיכתה את כל בני הקיבוץ הנולדים ונכדיו באשר הם בזוג נעלי תינוק מצמר מעשה ידיה. כן תרמה תמיד להכנת חגים ומסיבות לחברים וילדים.
יוסף, עינה ואילן, איציק ונכדיה עומר ונטע היו לה למקור שמחה וזכו בטיפול, דאגה, מסירות ואהבה ללא גבול. בהם ראתה את טעם החיים, והם חיזקו אותה במאבק על בריאותה. חייה ניתקו באמצע מאבק זה.
למשפחתה הקרובה, לאחותה, לאחיה ולכל חבריה בשמיר יהיה זכרה שמור באהבה והוקרה.
