רוזלין אדוט

ה’ תשרי תרס”ו – ו’ ניסן תשנ”א 
4.10.1950 – 21.3.1991 

בת זוג לדוידקא. אם לגיל, ניב ואילן.

נולדה בלוס אנג’לס בכ”ג בתשרי תשי”א, 4.10.1950,

נפטרה ב-ו’ בניסן תשנ”א, 21.3.1991.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

רוזלין לבית נודלמן הגיעה אלנו מעולם רחוק ושונה, בחורה צעירה ועדינה.

היא גדלה כנערה יהודייה בפרוור של לוס אנג’לס, בתקופה הסוערת של משבר הזהות, מלחמת וייטנאם ו”ילדי הפרחים”, אך כאילו באה מעידן אחר – יודעת מה הם הדברים החשובים באמת בעיניה.

רוזלין הגיעה לשמיר בקיץ 1973, כתלמידת אולפן. החיים בארץ ובקיבוץ בעת מלחמת יום הכיפורים והתקפת המחבלים, העבודה במטע וכמובן הקשר עם דווידקא, הביאו אותה להאריך את שהותה ולהחליט לבנות כאן את ביתה. היא עשתה זאת בלב שלם, במסירות, בתבונת מזגה הנוח ואופייה הנחוש והמתחשב כאחד.

רוזלין כאילו לא הייתה מעורבת הרבה בחיי הקיבוץ, אבל נאמנותה ויושרה הקרינו על כל סביבותיה. היא זכתה להערכה רבה בעבודתה במטע, לאחר מכן במפעל האופטיקה, ועוד יותר כמטפלת פעוטים. הילדים נקשרו אליה מיד וחזק, וההורים למדו במהרה להעריך את גישתה החינוכית (שצמחה מאופייה ולא מגרסה נלמדת), ומהדרך של האיזון בין דרישה עקבית-מחנכת לבין אהבה והתחשבות. ילדים והורים הרגישו שיש על מי לסמוך.

ביתם של רוזלין ודווידקא היה מופת של אהבה, הרמוניה ואסתטיקה. רוזלין ניחנה בתבונת כפיים ונטיות אומנותיות, וזה ניכר היטב בבית. חינוך הילדים גיל, ניב ואילן היה מרכז החיים וטעם החיים.

מחלתה האכזרית של רוזלין נחתה על המשפחה, אך היא גייסה מיד את כל כוחותיה למלחמה, נאבקה והצליחה בעזרת דווידקא, הבנים והקרובים לה לגבור על השלב הראשון. כמה האמינה היא, והאמינו כולם, שהסכנה אכן חלפה! רוזלין התאוששה, ביקרה את הוריה בארצות הברית, השתלבה מחדש בעבודה, אך לא לזמן רב. המחלה הכתה בה שנית, ובייתר שאת.

קשים מאד היו החודשים האחרונים, אך סבלה הרב לא כיבה את זיק התקווה ואת אומץ לבה. עד יומה האחרון שמרה על צלם אדם, הקרינה אופטימיות, נמנעה מלהכביד על הסובבים אותה והייתה אסירת תודה למטפלים בה. היא קיוותה לנס, אבל הנס לא קרה שנית, וחייה הצעירים כבו כשהיא בת ארבעים בלבד.

ואומרים הבנים:

על אמא מה נאמר? אין מילים בפינו…

…הימים חולפים, אך את בלבנו, תמיד אתנו,

לאורך כל הדרך. ובליבנו את זכורה לטובה תמיד.

גם בשעות משבר וצרה עמדת לידנו, תמכת ועזרת,

את כולנו היית מרגיעה, מפנקת ואוהבת.

בנייך גיל וניב

זכרה של רוזלין מלווה אותנו באמצעות ילדיה, משפחתה, בעלה האוהב והוריה שנשארו עמנו. תמיד תישאר עמנו, במחשבותינו ובליבותינו.

יהי זכרה ברוך!