ג’ בטבת תרע”ד – כ”ט בטבת תשנ”ג
22.1.1914 – 13.1.1993
בת זוג ליצקו, אם לגלעד, תמר ושושי. ממייסדי שמיר.
נולדה ברומנובקה שבבסרביה ב—ג’ בטבת תרע”ד, 22.1.1914,
נפטרה בכ”ט בטבת תשנ”ג, 13.1.1993.
קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
רחל נולדה ב-1914 בעיירה רומנובקה, להוריה יצחק ותֶמה גולדינר. בגיל צעיר התייתמה מאמה, והיא ושני איה גודלו באהבה רבה על ידי אחות אמה, שאביהם נשא לאשה. רחל העריצה את אביה, שעבד קשה לפרנסת ביתו אך היה תמיד אופטימי ובעל מזג נוח וטוב, שהוריש לבתו.
רחל למדה בבית הספר “תרבות” שבעיירה, ולמרות המצב הדחוק בבית נשלחה ללמוד בבית ספר תיכון בקישיניוב. בגיל צעיר הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר” ויצאה מטעמה להכשרה. ב-1936 עלתה ארצה והצטרפה לשמיר, וב-1939 נישאה ליצקו ויחד בנו את משפחתם.
רחל, קטנה ורזה, שפעה אנרגיה ללא גבול, אותה השקיעה בכל מעשיה, במשפחה ובעבודה. היא הייתה מטפלת תינוקות ולאחר מכן עבדה בבישול מנות הדיאטה המיוחדות. תמיד זכרה להגיש לכל אחד את האוכל המתאים והטעים לו. היא זכורה לובשת סינר לבן מעומלן, מטפחת קשורה בחוזקה לראשה, מתרוצצת וממליצה לכולם על תבשיל שהכינה, את ה”ספיישל” שלה – דג מלוח. במחסן הבגדים המשיכה באותה חריצות ובאותה דרך של טיפול אישי בכל בר ובכל פריט.
בטיפולה ביצקו, לאורך כל שנות סבלו ובעיקר בסוף חייו, השקיעה מאמצים ללא לאות, וזאת שהיא עצמה כבר סובלת ממחלת הפרקינסון ועוד מרעין בישין. בביתה המטופח גידלה את שלושת ילדיה – גלעד, תמר ושושי, והעניקה לכל אחד את אהבתה. חלומה בסוף חייה היה לבקר את שושי בארה”ב ולראות את ביתה, אך לזאת כבר לא זכתה.
בשנה וחצי האחרונות לחייה גרה רחל בבית “סביון”. המעבר לשם היה לה קל, כי אהבה להימצא בין אנשים. היא התחבבה מיד על המטפלות וניסתה לעזור להן כמיטב יכולה, גומלת להן על טיפולן המסור בה.
רחל זכתה בקשר טוב, דאגה וטיפול מילדיה ואהבה מתשעת נכדיה, וליחס מיוחד וראוי להערכה ממלי כלתה.
לכולנו שמור זכרה לטוב.
