17.5.1919 – 10.2.2013
בת זוג למיליא, אם לחגית. ממייסדי שמיר.
נולדה בבוטושני שברומניה ב-17.5.1919,
נפטרה ב-10.2.2013.
קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.
שוריקה נולדה ב-1919 בבוטושני שברומניה, כנערה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. ב-1938 עלתה לארץ, התקבלה להכשרה במשק הפועלות, למדה עברית והצטרפה ל”הגנה”. ב-1940 הצטרפה לחברי קיבוץ “יסעור” שישבו במגדיאל ושהתאחדו שנתיים אחר כך עם קיבוץ שמיר.
בשנת 1942 שוריקה הטרפה לפלמ”ח ועברה קורסי פיקוד. ב-1944 הצטרפה לקבוצת שליחי הישוב לאירופה, הצנחנים. עם סיום המלחמה וחזרתה לארץ שמשה ב”הגנה” כאחראית על אימוני נשים מחדרה צפונה. ב-1947 חזרה לשמיר, היושב כבר במקומו היום, ומונתה לתפקיד המא”ז – מפקדת צבאית של היישוב. במאי 1948 חזרה לצה”ל להקמת חיל הנשים, הח”ן, והגיעה לדרגת רב-סרן. בסוף מלחמת השחרור השתחררה מהצבא וחזרה לקיבוץ. כאן מילאה מגוון של תפקידים ועבודות, מחקלאות ועד חינוך חברות נוער. בין לבין יצאה לפעילות בקיבוץ הארצי ובמפ”ם.
בשמיר הקימה שוריקה משפחה עם מיליא ונולדת בתם חגית. במערכות המשפחתיות המסובכות של מייסדי שמיר, שוריקה זכתה במשפחה גדולה בהרבה והיא באהבתה, מחבקת את כל בני המשפחה המורחבת ודואגת לכולם עד מותה.
לפני שלוש שנים קיבלה שוריקה את אות הצנחנים ממח”ט חטיבת הצנחנים והסדירה, ונבחרת להיות בין מדליקי המשואות ביום העצמאות. חייה שלובים ומייצגים את הדרך שבה הוקמה מדינת ישראל, וחלקה בעניין רב.
למרות צבאיותה ועוצמתה, הכרתי את שוריקה גם בפן אחר, רך ואנושי מאד. בפעם הראשונה כשהייתי חבר מזכירות בעת היותה מזכירה. למול סבל אנושי היה לשוריקה קושי לעמוד מנגד. בשנים האחרונות, בשיחות בינינו, היא ניחמה על שותפותה בהחלטות שהתקבלו כאן ושאותן הגדירה “פנאטיות”. גם היכולת לראות לאחור וללמוד מעידה על גדולה.
שבעת ימים, שוריקה ראתה כמעט את כל בני דורה עוברים מן העולם, ובלכתו של כל אחד היא חוותה מכה נוספת.
חברת קיבוץ ואשה למופת.
יהי זכרה ברוך.
איציק
