שושנה סגל

25.1.1900 – 24.7.1976

רוזה (שושנה) סגל, אשת אביו של חברנו דב סגל.

נולדה ב-25.1.1900, נפטרה ב-24.7.1976.

קבורה בחלקה המערבית.

אמא סגל

עוברת אני על המדרכה שמול “בית הסבים” ונדמה לי שהנה נפתחת הדלת רחב ומתוכה מופיעה אמא סגל, סבתא סגל כפי שהיינו רגילים לקרוא לה. והרי לא הייתה לא אמא ולא סבתא – כי לא נתברכה בילדים משלה.

היא חייה את חייה לא בתוכנו אלא לידנו: בשפה עשירת דימויים ומטפורות כותבת את סיפוריה ומאמריה המתפרסמים בעתון ברומנית – (ובחלקם אינם מתפרסמים כלל…), מציירת בסגנון תמים את ציוריה המשקפים עולם פסטורלי, עם הררי שלג, רועה מחלל וילדים מאושרים – ציורים המעלים בנו את זכר ספרי ילדותנו. מטיילת בשבילים, מתפלאה מהנוף ונזכרת בנוף ילדותה הנפלא, בהרי הקרפטים, מעמיקה לחשוב על עתיד העולם, על סכנת האטום, על האיבה בין אומות…

אך כל הימים עובדת, עובדת קשה במטבח בלי לזכות לחיוך, לתודה או עידוד. דואגת ומטפלת במסירות ללא גבול בבעלה, עד יומו האחרון. עם מותו נשארת עוד יותר בודדה, כאילו גם חייה נגמרו.

אז החלה שופכת רחמיה על החתולים – אהבת אם ממש, קוראת להם “ווינו ל-מאמא” (בואו לאמא) – פוסעת באטיות ברגליה הכואבות ומתנשמת בכבדות, ואחריה שיירת החתולים עם זנבותיהם המזדקפים מייללים, מתלקקים.

אשנב קטן לחייה ומחשבותיה נפתח בפנינו בהצגה “הימים הבאים” – שם היטיבה כשחקנית לתת בבואה נאה לדמותה.

לאחרונה חלתה, שוכבת בבית החולים וחוזרת שוב לעבודתה במטבח ולחתוליה. אחרי מותה התפזרו התפזרו החתולים לכל רוח, מיותמים.

יהי זכרה ברוך.

סילווי