שושנה פיצר

8.9.1921 – 13.12.2012 

בת זוג ליניו, אם לרותי, ירון ועמית, אחות לחברתנו טובה סגל. ממייסדי שמיר.

נולדה בבולגריה ב-8.9.1921, נפטרה ב-13.12.2012.

קבורה בחלקה המזרחית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

היי שלום, אמא…

נפרדת מאתנו בשיבה טובה, בבית – כפי שרצית. בלי שנאריך את חייך וסבלך באופן מלאכותי. עד הרגע האחרון ראשך נשאר צלול. ידעת מה את רוצה וגם אמרת זאת. סבלת כאבים לא-קלים, והתרופות קצת הקהו את הכאב. כך רצית שיהיה וכך נזכור אותך.

בשבת שעברה באנו מתל אביב לבקרך. הרגשתי שזמנך קצר וכנראה שזו הפעם האחרונה שנתראה. הבאת את נכדך אורון שיזכה גם הוא להיפרד ממך. חייכת ואמרת לו: “אני שמחה שבאת”. כך היית – שמחה עם כל נכדיך, תמיד שואלת ודואגת האם הכל בסדר אתם והאם אנו, ההורים, עושים די לרווחתם.

ביקורי בשמיר לא היו תכופים מספיק. המרחק… אילוצי החיים… מביקור לביקור חשתי היטב את ההבדלים ביכולות הפיזיות שלך, שהלכו ודעכו. אך ראשך ומחשבותייך תמיד נשארו צלולים. מקשיבה ומבינה כל דבר, גם כשלא רצינו שתביני. תמיד שאלת והתעניינת ורצית כל כך לעזור בכל מה שקורה לכולנו – ילדייך ונכדייך.

זכורות לי ההרקדות הרבות שערכתי בקיבוץ, כשסתיו עוד הייתה קטנה והייתה מדגימה יחד אתי את הריקודים. תמיד ישבת בצד כדי לראות שאנחנו – בנך ונכדתך, מצליחים במשימה ושהחברים והילדים נהנים. למרות שראית הכל תמיד שאלת גם “איך היה?” ורצית לדעת שגם אני מרוצה.

הנתינה והעזרה היו ייעודך ומהות חייך. בתפקידים שמילאת בעבודתך, בקיבוץ ומחוץ לו, ובעיקר באין ספור משימות התנדבות, יוזמות ופעילויות שלקחת על עצמך ושכל מהותן עזרה לאלה שגורלם לא שפר עליהם. הקדשת את חייך לעזרה לאחרים.

חרוטה בזיכרוני תמונה מלפני כמה שנים, בהלוויה של טובה אחותך. איך עמדת מול המיקרופון, מול הקהל הקיבוצי באולם הספורט, ואת מדברת מהלב, ללא דף כתוב, אליה ועליה-עליכן. מספרת על ילדותכן, על העלייה ארצה ועל בניית הקיבוץ, והכל ללא דף כתוב לפניך. לא הבנתי מהיכן זה בא לך, בגילך. אלו כוחות נפשיים ויכולת מרשימה.

קשה להיפרד מהורה. המציאות מכה בפרצוף ועמה ההרגשה והידיעה ששעון החיים מתקתק במהירות, שהזמן רץ לו כל כך מהר ושכולנו זורמים לאותו כיוון.

נוחי על משכבך בשלום, ויהי זכרך ברוך.

ירון

יהי זכרה ברוך!