שחר עמלני

כד בכסלו תשכד – יב בחשון תשנא
10.12.1963 – 31.10.1990

בנם של מזל ויוסי, אח לטל ולנירה, חבר בקבוצת “חצב”.

נולד בשמיר בכד בכסלו תשכד, 10.12.1963.

נפל במילוי תפקידו, ביב בחשון תשנא, 31.10.1990.

בן 27 בנופלו.

שחר, בנם של מזל ויוסי, נגדע בתאונת דרכים בשובו משירות מילואים, והוא בן 27 שנים בלבד.

מותו הטראגי היכה בהלם את משפחתו האוהבת, את חבריו מקבוצת חצב, את חברי הקיבוץ וילדיו, ואת ידידיו הרבים בארץ ובחול. דמותו החייכנית והמתבדחת, השופעת חיים ואופטימיות, כל כך לא מתקשרת עם דממת המוות!

משיחות עם חבריו לקבוצה מצטיירת תמונה של ילד שובב ועוקצני, של נער פעלתני, שופע תעלולים והומור שחידודיו הפכו למטבעות לשון, של אחד שיודע לארגן דברים בעבור כולם.

עם גמר לימודיו והשירות הצבאי יצא לטיול, בא ונוסע וחוזר. היה לו טוב ככה, ידע לעשות חיים אך גם לחזור כשהיו זקוקים לו בענף, לא מנתק את הקשר לזמן ארוך מדי. נדמה היה כי הוא מנסה למצות את כל הכיף שבחיים הצעירים.

שחר אהב אנשים וידע לקשור קשר עם גילים שונים. מפליאים היו יחסו המנומס ומלא הכבוד למבוגרים, ומאידך – קשריו ההדוקים עם ילדים, שאותם ידע להפעיל (ולהפיל…) על דשא חדר האוכל והבריכה. הוא היה מציק בחביבות ומפייס בבדיחות. מעמד מיוחד רכש לעצמו בקרב המתנדבים, שלהם ארגן טיולים וערבי הווי. רבים מהם אירחו אותו בביתם, בארצותיהם.

הדים משירותו במילואים שוב מעלים את דמותו של שחר כדואג לארגון ולסידור העבודה, אך גם להפגת מתחים ולמורל הקבוצתי; גם שם רכש לו ידידי נפש. ועל הכל – שחר בחיק משפחתו. קשר כה חזק למשפחה כולה וכה מיוחד לכל אחד מחבריה. להוריו מזל ויוסי, כמובן; ולכיוון האחד – כלפי סבתו חנה, שלה תמיד זכר לכתוב ודאג לקפוץ אליה עם כל ביקור בבית; ולכיוון השני, כלפי טל וחנה, להם היה לא רק אח כי אם גם ידיד; ולהילה בתם שכה אהבה אותו; והקשר המיוחד שהיה לו עם נירה אחותו, לה דאג תמיד להביא מתנות מיוחדות. באיזו עדינות ידע הנער העוקצני הזה להרגיע את ההורים הדואגים, לבטא אהבה לאח, לאחות, לאחיינית…

מקומו של שחר נפקד מתוך משפחתו, ואין מי שייטיב לבטא זאת טוב מדברי הוריו

השעון שקנית ממשיך להורות את הזמן שחלף,

אך אל הזיכרונות הרבים לא נוספו חדשים,

ועל אותם שישנם, ממשיכים להתרפק.

לחצו כאן לצפייה בדף ההנצחה של שחר עמלני בעמותה להנחלת מורשת הצנחנים