שמחה הרדוף

9.6.1940 – 7.7.2021 

בת זוג לאמנון, אם לערן, שפי ואלי.

נולדה בבולגריה ב-9.6.1940, נפטרה ב-7.7.2021.

קבורה בחלקה המזרחית.

שמחה נולדה בבולגריה למשפחת ברוּך ב-1940, בשנים הקשות של מלחמת העולם השנייה ורדיפת היהודים ברחבי אירופה. יהודי בולגריה חסו תחת הגנת המלך הבולגרי ולא נשלחו להשמדה, אך שנות המלחמה היו קשות ביותר גם בשבילם. אביה של שמחה נשלח למחנה עבודה, ושמחה ואמה נאלצו להסתדר בכוחות עצמן. עם שובו של האב נולדה למשפחה בת נוספת, אחותה של שמחה, וב-1949, בעלייה הגדולה של יהודי בולגריה, עלתה גם משפחת ברוך לארץ. לאחר כשנתיים במעברה קיבלה המשפחה צריף בגני תקווה, לא רחוק מפתח תקווה.

דרכה של שמחה לשמיר החלה בקן “השומר הצעיר” בפתח תקווה, שם הדריך את קבוצתה המשורר נתן יונתן, שהיה אז חבר קיבוץ שריד. באחד מהחגים בקן הוא שמע אותה שרה, והמליץ לה לעבור להתחנך בקיבוץ כ”בת חוץ”. ב-1956, לקראת כיתה י’, היא נשלחה לשריד, אך המקום הפנוי שהיה שם הובטח כבר. משריד היא עברה לעמיר, ומשם הגיעה לשמיר כדי להתחנך בקבוצת בני גילה. היא הצטרפה לקבוצת מעין ופגשה בה את אמנון, שהציע לה חברות בהיותם בני 17. מאז ועד ליום מותה הם היו זוג אוהב ומסור.

כבר במהלך הצבא שמחה החלה ללמוד הוראה לגיל הרך, והשלימה את לימודיה כמה שנים לאחר מכן, באורנים, כשכבר הייתה אם לערן ובהיריון עם שפי. לפני הלימודים הייתה מטפלת של קבוצת “אלון” במוסד החינוכי, ולאחר הלימודים הייתה גננת-מורה בשמיר ומורה לחינוך מיוחד במרכז הלימודי במוסד. שמחה אהבה להיות גננת ומורה, וחניכיה אהבו והעריכו אותה.

ב-1987 יצאו שמחה ואמנון עם ערן, שפי ואלי לשליחות מטעם “השומר הצעיר” באיטליה, ממנה שבו ב-1981. השליחות הייתה חוויה משפחתית חזקה, וההיכרות עם התנועה בחו”ל ועם יהדות איטליה השפיעה מאד על המשפחה, ובין השאר הפגישה אותה עם חניכים וידידים שאתם שמרו על קשר לאורך השנים.

בתחילת שנות האלפיים הצטרפה שמחה לצוות ספריית הקיבוץ, שם עבדה עד ליציאתה לפנסיה. נורית והיא טיפחו את הספרייה והעשירו אותה, תוך הכרת טעמו של כל קורא והעדפותיו.

לקראת יציאתם לפנסיה עברו אמנון ושמחה לביתם החדש, שבו ידעו אושר רב. לשמחה הסקרנית, המשכילה ואוהבת הספר היו שנות הפנסיה שנים של לימודים מעשירים, של טיולים ברחבי העולם ושל הנאה מחברת הילדים והנכדים. היא שמרה על התעניינות מיוחדת בהיסטוריה של יהודי בולגריה ובגורלם, וניצלה כל הזדמנות להרחיב את ידיעותיה על כך וגם להנחילן לדור המשפחתי הבא.

בימיה האחרונים נפרדה שמחה מהמשפחה, כולל מהנכדים שבחו”ל. בקשתה למות בבית, בחיק משפחתה, התמלאה, והיא נפטרה בשלווה כשאמנון, הילדים והנכדים סביבה.

נוחי בשלום, שמחה יקרה. נזכור באהבה ובהערכה אותך ואת כל אשר יצרת ועשית בשנות חייך עמנו.

יהי זכרך ברוך.