שרה גוטליב

28.2.1937 – 28.9.2022

בת זוג ליעקב (ישקא), אם לאורי, דרור, רז וגל.

נולדה בביילורוסיה ב-28.2.1937, נפטרה ב-28.9.2022.

קבורה בחלקה המזרחית.

התאספנו כאן להיפרד מחברתנו היקרה שרה גוטליב, שנפטרה במפתיע, ללוותה בדרכה האחרונה ולספר עליה.

שרה נולדה בביילורוסיה, היום אוקראינה, בפברואר 1937, בת יחידה לאמה לאה ולאביה, שאותו לא זכתה להכיר. האב גויס לצבא הרוסי במלחמת העולם, ולא חזר. שרה ואמה עברו את שנות המלחמה ברוסיה, ואחריה – בתוך זרם הפליטים העצום ששטף את מזרח אירופה, הן נדדו לפולין כשבדרך הן מאבדות את כל רכושן. בפולין הכניסה אותה אמה לבית יתומים כדי להצילה, ובעצמה עברה לגרמניה כדי לעבוד שם. במשך כשנתיים לא ידעה שרה היכן אמה. בגרמניה פגשה לאה את אברהם, בעלה לעתיד, והם חזרו לפולין והוציאו את שרה מבית היתומים.

לימים סיפרה שרה כי רק בבית היתומים נודע לה לראשונה שהיא יהודייה. ב-1948, כשהייתה כבת 12, יצאה המשפחה מגרמניה למרסי, ובסוף אותה שנה הם הגיעו לארץ בעלייה בלתי לגאלית, כשבידם תעודות הלידה שלהם בלבד. הם נשלחו למחנה עולים בפרדס חנה ומשם לרמלה שאך זה נכבשה. תנאי החיים ברמלה היו קשים, ושרה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר שפעלה בקרב הילדים העולים. אמה נישאה בינתיים לאברהם בורגמן ונולד להם בני, אחיה הצעיר של שרה.

בין הפעילים ומדריכי הילדים ברמלה הייתה גם ברכה סוכה, חברתנו, שהציעה לשרה להצטרף לחברת הנוער שהחלה להתאסף אז בשמיר. כשהייתה כבת 14 היא הצטרפה לקבוצת אשד שהתחנכה כאן, ושהתאחדה אחרי כשנתיים עם חברת נוער שהתחנכה במזרע. בין הצעירים שעברו ממזרע לשמיר היה גם יעקב (ישקא), ואחרי ששניהם שירתו בנח”ל הם נישאו והקימו בית בשמיר.

שרה לא הרבתה לספר על ילדותה, והעדיפה להתמקד בהווה. מיד אחרי השירות הצבאי היא למדה בקורס אחיות, ובהמשך למדה גם חינוך לגיל הרך. היא השקיעה את כל כולה במשפחתה ובבנים אורי, דרור, רז ז”ל וגל. בראשית שנות השישים הצטרפו לשמיר לאה ואברהם בורגמן, הוריה, שחיו כאן בחיק המשפחה הגדלה.

שרה עבדה בחינוך, במטבח, במכוורת ובמפעל האופטיקה. היא הייתה עובדת חרוצה ומסורה, והתמידה להגיע לאופטיקה עד גיל מבוגר. הבית והמשפחה היו חשובים לה מאד. כשהחלו להיוולד הנכדים לא הייתה מאושרת ממנה. בשנים האחרונות זכו היא ויעקב לראות את השבט מתרחב ואת הנינים הפעוטים גדלים כאן. מותו של רז בטרם עת, לפני שנים ספורות, היה קשה וכואב למשפחה, אך שרה ויעקב נעטפו בחום ותמיכה על ידי המשפחה והשכנים הקרובים, והתנחמו במשפחה הגדלה.

סיפור חייה של שרה, מלידתה באוקראינה, אבדן האב, המסע עם אמה לארץ והקליטה בקיבוץ, דומה לזה של רבים מבני גילה החיים בארץ. יחד עם יעקב היא ידעה למלא את חוסרי העבר, והם בנו לעצמם משפחה רחבה וחיים יציבים ומלאים.

נזכור את שרה החייכנית, הזריזה, החרוצה, חברת הקיבוץ הפעילה והאם והסבתא המסורה. אנו משתתפים בצערם של יעקב, אורי ושוש, דרור ודגנית, גל ואמיליה, ים וקאי, והנכדים והנינים.

יהי זכרה של שרה ברוך.