4.6.1954 – 7.5.2022
בת זוג ללביא, אם ליונתן וגדעון.
נולדה בקנדה ב-4.6.1954, נפטרה ב-7.5.2022.
קבורה בחלקה המזרחית.
שרון נולדה בקנדה ביוני 1954, בת שנייה להוריה לולה והנרי שוורצברג. לדבריה, כבר כילדה ידעה שתרצה לחיות בארץ, ואכן, ב-1971, מיד בסיום בית הספר התיכון, היא עלתה לישראל ולמדה באולפן בקיבוץ עין דור. בהמשך היא חייתה בבת ים וברמת גן, ועבדה בבנק. ב-1974, אחרי אירוע המחבלים בשמיר, שלחו גופים שונים בארץ משלחות לעזרת הקיבוץ, וכך עשה גם הבנק שבו עבדה. יחד עם קבוצת הסיוע שלו היא הגיעה לשמיר לראשונה, וכאן הכירה את לביא ונישאה לו. ב-1977 היא הפכה לחברת הקיבוץ, ובהמשך נולדו יונתן וגדעון.
בתחילת שנות התשעים נפטר אביה של שרון בקנדה, והיא הביאה את אמה, לולה, לחיות אתה בשמיר. לולה הפכה לחלק מנוף הקיבוץ, ועד לפטירתה ב-2010 שרון טיפלה בה באהבה והייתה לדוגמה וסמל במסירותה לאם המבוגרת. כבת להורים ניצולי שואה היה גורל הניצולים קרוב לליבה של שרון, והיא התנדבה לסייע להם בשמיר ובאזור והתמידה בכך שנים רבות.
שרון עבדה במטבח ואחר כך במזכירות הטכנית. בין לבין סייעה גם בטיפול במתנדבים ובחלוקת עיתונים לחברים. בשנת 2005, כשסיימה את תפקידה במזכירות, היא החלה לעבוד בשמירה בשער הקיבוץ, וכך הכירו אותה כל הבאים לשמיר. גם כשיצאה לפנסיה בשנים האחרונות המשיכה לעסוק בחלוקת העיתונים, כדרך לשמור על קשר עם החברים ולהיות מעורבת בנעשה בקהילה. היא התמידה בכך ממש עד לימיה האחרונים. מי שהכיר את שרון ידע שבשבילה לא היה דבר כמו “תפקיד קטן”: היא התייחסה ברצינות ובכובד ראש לכל אחת מהמשימות שלקחת על עצמה, בניסיון להכיר את צורכי החברים ולסייע להם.
שרון רצתה תמיד להיות מעורבת ולתרום מעצמה לאחרים, ועם הזמן הפכה ההתנדבות לשמה השני. כאן בשמיר היא סייעה בטיפול בחולים, והיא ולביא אירחו בביתם ספורטאים מקבוצת הפועל גליל עליון ושמרו אתם על קשרים חמים. בשנות התשעים היא התנדבה בארגון יע”ל במרכז הרפואי זיו, וכן בארגון הספורט “הפועל”. בשנים 1983 ו-1987 הייתה בצוות המארגן של “כינוס הפועל” שהתקיים אז אחת לארבע שנים. היא עבדה בצוות האירוח של קבוצות “פולקלור העמים” ודאגה לכל צרכיהן. ב-1998 סייעה לצוות ה”ספורטיאדה” למקומות עבודה, וזכתה בתודה ובהערכה.
בתחילת שנות האלפיים החלה להתנדב במרכז “הפוך על הפוך” של עמותת על”מ בקרית שמונה, והייתה חברה בצוות שתמך בבני נוער בסיכון והיווה עבורם דוגמה למבוגרים אחראיים ויציבים. עם השנים היא הפכה למתנדבת הוותיקה ביותר של העמותה. ב”ידיעות אחרונות” נכתב לפני כעשור על פעילותה המבורכת שם, ובספטמבר 2020, ביוזמת וולטר מוצ’ניק, היא קיבלה את “אות הנשיא להתנדבות” לשנת תש”ף. הנשיא ריבלין עמד בטקס על האכפתיות והנתינה של המתנדבים, ובהם שרון, והודה להם על היוזמה לנקוט בפעולה למען הנצרכים. מנהל מרכז “הפוך על הפוך” ציין כי שרון באה למרכז בקביעות, מדי שבוע, כדי להעניק לבני הנוער מזמנה, מחוכמת חייה ומליבה. הוא אמר כי היא יוצרת עמם קשרים חמים ותורמת להתבגרותם במובן האישי והחברתי, ולאורך השנים הייתה מקור תמיכה וכוח למאות בני נוער במצוקה.
שרון נפטרה בטרם עת, וליבנו היום עם לביא, עם יונתן ועינב, עם גדעון ועם הנכדים. לא נשכח את דמותה ואת תרומתה למרקם החיים בשמיר. יהי זכרה ברוך.
