שרה קופיט

כ”ג באייר תרע”ח – כ”ז באלול תשמ”ח
5.5.1918 – 9.9.1988

ממייסדי שמיר.

נולדה בוורקוביץ’ שבווהלין, פולין, בכ”ג באייר תרע”ח, 5.5.1918,

נפטרה בכ”ז באלול תשמ”ח, 9.9.1988.

קבורה בחלקה המערבית בבית הקברות בקיבוץ שמיר.

שרה נולדה וורקוביץ’, עיירה קטנה בפלך ווהלין שבפולין, בביתו של שוחט עני, אחת משישה ילדים. בגיל צעיר התייתמה מאביה, ובעקבות אחיה הבכור יעקב ואחת מאחיותיה עלתה לארץ ב-1935. היא הייתה צעירה וחזקה, והצליחה תמיד להשיג עבודה: בבניין, בבית החרושת “שמן” ולבסוף בבית החרושת “אתא”, שם הצטיינה בעבודתה ומשם גם נשלחה, במסגרת ה”הגנה” לקורס עזרה ראשונה – הדחיפה הראשונה לכיוון העתיד של חייה.

היא הייתה פעילה בליגה הסוציאליסטית ומעורה בחיי חבריה הפועלים. לשמיר הישנה הגיעה יחד עם שושנה פלדנר (גלילי), אך המשיכה לעבוד ב”אתא” עד שנתבקשה לעבוד כחובשת במקום חברה שעזבה. כאן מצאה את יעודה, ואת כל מרצה וכישרונה השקיעה במקצועה החדש. למרוט מיעוט השכלתה הרפואית (קורס אחד ב”הדסה” ירושלים) היא צברה ידע רב וניסיון, אך בעיקר עמדו לה חושה הטבעי וכשרונה להאזין לחולה. במיומנות ובאומץ הגישה עזרה ראשונה שהצילה נפשות. ביוזמה ובתושייה ארגנה את מקלט העזרה הראשונה שקיבל שבחים רבים בתקופה של תקריות ביטחון רבות.

שרה עזרה לבריאות רבים, אך בעצמה ידעה מחלות וסבל במשך שנים ארוכות. מניתוח לניתוח וממחלה למחלה פחת כוחה, אך לא נחישותה להיאבק על חייה ולא דבקותה בעבודה (מפעל האופטיקה, בסוף). היא אהבה מאד את משפחת אחיה יעקב, והם החזירו לה אהבה, אך משפחה לעצמה לא בנתה. את סבל הבדידות ניסו להקל עליה אחיות הקיבוץ – סוזי, דורה ומאיה, חבריה הרבים בקיבוץ והשכנות המסורות, אך בסוף דעכו חייה אכולי הבדידות.

מוקירי זכרה יראו תמיד, מאחורי האשה המיוסרת של סוף חייה, את האחות הנמרצת והאמיצה שהכירו מאז. זו שלא אחת הצילה חיים, שנזעקה תמיד להגיש עזרה ולא משנה מי הנזקק – ילד, חבר קיבוץ, ערבי מכפר שכן, חייל או אורח מזדמן.

יהיה זכרה צרור בצרור חיינו!

יהיה זכרה ברוך!