אברהם פלדמן

י”ג בניסן תשי”א – כ”ג בניסן תשל”ד
19.4.1951 – 15.4.1974

בנם של אדית וצולו פלדמן. אח לבתיה, ליוחאי ולדקלה, חבר בקבוצת “אורן”

נולד בשמיר בי”ג בניסן תשי”א, 19.4.1951

נפל בשיא החרמון בכ”ג בניסן תשל”ד, 15.4.1974

בן 23 בנופלו

אפשר לתמצת את קורות חייו של אברהם ברשימה קצרה בעיתון; אך איך אפשר לתאר את דמותו כפי שהייתה, על תכונות אופיו האצילי?

ממאות צילומים אומנותיים שנותרו להוריו נשקפות פניו החייכניות או הרציניות, מזכירות את הבעתו המיוחדת כששקט פנימי וטוב לב קורנים ממבטו… המיוחד שבו – ההבנה לזולת; הדרך שבה ידע לגשת לאנשים; מסירותו ללא גבול להוריו; תבונתו ביחסיו עם בתיה אחותו; ההדרכה השקטה והחיבה שהרעיף על יוחאי ודקלה אחיו הצעירים; רעותו הטובה בקבוצת “אורן”, נכונותו לעזור לכל וגם להבין את כולם.

אברהם ידע לתת, להעניק בלי גבול לזולת, תמיד לשאת בעול ולתמוך בחלש. בסיירת גולני, שבה שירת, קנה בכך מקום מרכזי, ומדברי חבריו ליחידה עולות ההערצה לגובהו, לכוחו הפיזי וליכולת הסבל שלו, אך בעיקר – חיבה ואהבה לרע הטוב.

במעשיות ובשקט שלו השרה ביטחון סביבו, בהליכה, בסיור, באימונים ובלחימה – עד שנקפד פתיל חייו ונקטע דרכו.

זכרו יהיה לעד שמור עמנו.